<h1>ארחות חיים הלכ' עדויות סימן א'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
אסור להעיד קרוב שנ' לא יומתו אבות על בנים. ואפילו קרוב לערב פסול וקרובי הדייני' לפי הירושלמי ולפי ההלכה. כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אין הפרש בין קרובים מצד האב לקרובים מצד האם כי כולן דבר תורה. וכך הסכים הגאון רבי האיי ז"ל וכן עיקר ובזה נתחבטו קצת מגדולי הגאונים ז"ל יש מהן מי שהורה שעל קרובים הבאים מצד האם וכל הבאים מן המדרש אינן אלא מדברי סופרים ומי שקדש אשה בפניהם מקודשת אלא שלכתחלה לא שרינן ליה לדידיה עד שיחזור ויקדשנה בפני עדים כשרים ולעלמא לא שרינן לה אלא בגט והעיקר מה שכתבנו בהסכמת הגאון ז"ל ע"כ. ולעולם אין מלקין ולא ממיתין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שני עדים והוא גזירת המלך. דקיימא לן כרבא דאמר [סנהדרין ט' ע"א] אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע וקרוב פסול לעדות בין טובה בין רעה לכך אין אדם רשע [מתחייב] לעולם בעדות עצמו לפי שאין אדם משים (על) עצמו (ליעשות) רשע ומה שאמרו ז"ל דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי הני מילי לממונא אבל לקנסא ולמלקות או ליפסל לא.
<h2>דף כח:</h2>
האחים זה לזה קרויין ראשונים ובניהם שניים ובני בניהם שלישיים. ראשון בראשון ושני בשני ושני בראשון פסול שלישי בשלישי וכן שלישי בשני ושלישי בראשון (ושני) [כשר] וכן פסק בספר המצות. אבא דאבא כשר לדברי הכל וכן פסקו הר"ם במז"ל והריא"ף ז"ל והרשב"א ז"ל והר' יצחק ז"ל אומר דודאי פסול משום דהאב ובנו אין להם הפסק וכן כתב הר"ת ז"ל דשלישי בראשון פסול. וכדרך שאתה מונה בזכרים יש לומר בנקבות. האיש עם אשתו ראשון בראשון לפיכך אינו מעיד לבנה ולאשת בנה. לבתה ולבעל בתה. לאביה ולבעל אמה ולאשת אביה. ולבן אחות אשתו ולבעל בת אחות אשתו. אבל לבן בעל אחות אשתו מאשה אחרת מותר. וכל אשה שאתה פסול לה אתה פסול לבעלה. וכל איש שאתה פסול לו אתה פסול לאשתו חוץ משלישי בראשון.
והיכא דאיכא תרי בעל כאשתו יש פסול ויש כשר. כיצד שנים שלקחו שתי אחיות או אשה ובתה פסולים. זה לקח אשה וזה לקח בת אחותה וכן הנושאין בנות שתי אחיות או בנות שני אחים כשירים והר"ף ז"ל כתב דתרי בעל כאשתו לא אמרינן אלא מראשון לראשון ואשה ובתה נמי חשוב כמראשון לראשון ע"כ.
כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך אתה מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו. וכן לאשה אשת קרובך. ואבי חתן ואבי כלה כשרים זה לזה. וכן אחי האח [מן האם]. ואין אדם מעיד לאשתו ארוסה אבל לקרוביה מעיד עד שישאנה. וכל הקרוב באותה שעה ונתרחק כשר כגון בעל קרובתך אם מתה אשתו הרי זה קרוב ונתרחק כשר אע"פ שיש לו בנים ממנה. והאוהב והשונא פסולין זה לזה לדון וכשרים להעיד והפסולים פסולין בין לזכות בין לחובה. ומי שהיה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו [ונעשה חתנו] פסול ואם היה חתום בשטר הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים עליו וכן בגזל.
